טעות פוריה (עוגת מקרון)

לפעמים, מסתבר, מקרונים לא מצליחים.

הדבר עשוי לגרום לעגמת נפש רבה, במיוחד במקרה בו הכנתם כמות כפולה של מתכון שמניב כמות די גדולה לכתחילה.

לפעמים תכננתם להכין אותם לכבוד ראש השנה, כקינוח רב-רושם, אסתטי ונעים בפה, עם שתי כבות של מליות.

ואז,

...

הם לא מצליחים.

(תמצית התות שקניתי בשוק אשמה. באמת.)

מה עושים? (אחרי הבכי והפאניקה)

אתם רואים לאן אני חותרת

כאב הלב במקרונים שלא מצליחים הוא כפול, גם בגלל ההשקעה הרבה שירדה לטמיון, וגם בגלל העלות הלא זניחה של חומרי הגלם.

אבל מאז שהתחתנתי עם רומני, למדתי ששום דבר שווה ערך לא זורקים לפח.

(יש אף שיאמרו, שהגולם קם על יוצרו, ולא מוכן לזרוק אפילו אגוזי קשיו שנַס ליחַם)

התחשק לי, לשבירת הצום של יום כיפור, עוגה דחוסה. נימוחה, ספוגית, מלאת ניחוחות ודחוסה.

אם חושבים על זה, כשטוחנים מקרונים שיצאו כעורים, מקבלים אבקת שקדים, סוכר וחלבונים מיובשים = בסיס מעולה לשלל עוגות ומאפים.

אז למה לא להכין מזה עוגה נימוחה ונעימה?

עוגת מקרון
מתכון שלי

מספיק לאינגליש קייק אחת
(המתכון יתאים מאוד מאוד לתבניות שקעים קטנות בצורות. הן יקבלו יפה את הצורה, וגם ככה זו עוגה מרוכזת שכיף לאכול ממנה ביסים קטנים)

רכיבים:
3 כוסות מקרון טחון - 150 גרם
1/2 פיסטוקים טחונים - 45 גרם (הפיסטוקים נותנים ארומה מיוחדת מאוד. אם לא אוהבים, אפשר להשתמש בשקדים טחונים)
2 ביצים
1/3 כוס שמן צמחי + 1/2 כוס רסק תפוחים / או 1/2 שמן + 1/4 כוס מים
3 כפות ליקר אמרטו, פרנג'ליקו, או משהו אגוזי (או שלא) אחר
3 כפות קורנפלור
3 כפות קמח
1/2 כפית תמצית וניל
גרידה מחצי לימון

מערבבים את המקרון הטחון, הפיסטוקים, הקורנפלור והקמח.
בקערה נפרדת, מערבבים 2 ביצים עם שמן ורסק תפוחים או מים, ליקר, תמצית וניל וגרידת לימון.
מאחדים את שתי התערובות ומערבבים עד לקבלת תערובת חלקה.
יוצקים לאינגליש קייק מרופדת בנייר אפיה או משומנת כהוגן.

אופים בתנור שחומם מראש על 180 מעלות למשך כ-25 דקות, עד שקיסם יוצא עם פירורים לחים.
אם אופים בתבנית מיני-שקעים, אופים כ-10 דקות.



זו עוגה צנועה, עדינה ומלאה בטעמים. פיסטוקים, גרידת לימון, וניל וליקר יוצרים תערובת טעמים מפתיעה.
היא מאוד דחוסה במרקמה. אם אתם אוהבים את העוגות שלכם מעט אווריריות, אפשר להוסיף חצי כפית אבקת אפיה.

למה אין סוכר במתכון? האם השתגעתי?
לא. אבקת המקרונים מכילה אחוז נכבד מאוד (מאוד) של סוכר, היא תהיה מתוקה דיה. גם ככה עדיף שהיא לא תהיה במתיקות מסחררת בשביל לתת ספייס לטעמים של הפיסטוק והלימון. אם אתם חוששים, אפשר להוסיף שתי כפות סוכר.

-----
תודה מקרב לב לאלמונית ששלחה לי איגרת שנה טובה.
היא מתוקה כמו עשרים עוגיות מקרון לפחות, ושימחה אותי לפחות עד לחודש שבט.
תודה.

הרהורי אלול והזמנה לחליפת שנות-טובות בדואר

חודש אלול.

אני נאחזת בכל משב רוח קטן בשביל לאשר לעצמי את הסתיו הקרב ובא.

חודש משונה, אלול.

מצד אחד, הוא מביא איתו ניחוחות של געגוע והתרפקות.

לאלול של לפני שנה. לאלול ישן בבית של אבא ואמא. לריחות התבשילים הקבועים (עוף ביין עם בטטות ופירות יבשים של אהרוני, הפך מאז גם לקבוע שלי בחגים).

מאז שיש לי ילדות להשמיע להן שירי ילדות של חגי תשרי, הם מתנגנים ללא הרף בתקופה הזו של השנה ואני נהנית לא פחות מהן.

מצד שני,

זמן של תשובה.

מחשבות, תהיות ותובנות על השנה האחרונה, עם הפנים קדימה. 

נסיונות לגבש כיוונים אליהם אקח את חיי בשנה שבאה.

כמו טרמפולינה של רגשות, בין געגוע לשאיפה, בין רעש לקול.

אני רוצה להציע לכם עסקה כזאת.
מתוקף היותי נוסטלגית כרונית, שתמיד שולחת שנות-טובות ואף פעם לא מקבלת בחזרה, אני שולחת כאן קול קורא למשלוח שנות טובות!
אתם כותבים לי את הכתובת שלכם. אני אכתוב לכם את שלי.

אני שולחת לכם איגרת לראש השנה, בגודל 10X15, עם איחול יפה ועם תמונה יפה מאחורה. עם בול. בדואר.

אתם שולחים לי איגרת גם כן. כלומר, יכולים. אם רוצים.

אפשר להדפיס תמונה בגודל סטנדרטי בחנות צילום ולהדביק נייר על הצד השני, שתתפקד כמו גלויה. אפשר סתם חתיכת נייר עבה בגודל 10X15 שתעטרו במגע ידיכם. ו - איחול.
גם "שנה טובה ומתוקה" ותמונה של תפוח יעשו את העבודה וישמחו אותי מאוד, אבל יכול להיות מרענן לאחל לי דברים יותר מפתיעים.
אולי משהו שאתם מאחלים גם לעצמכם. אולי משהו שנראה לכם שראוי לאחל לי בעקבות ההיכרות המינימלית איתי דרך הבלוג ("שיהיה לך יותר זמן לצלם ולכתוב" / "שתאכלי יותר בריא" / "שתפסיקי להתלונן כל כך הרבה על הבלאגן בבית שלך").

או שלא. לא חייבים לשלוח לי בחזרה, אבל ישמח אותי מאוד אם כן.
במידה ואקבל מסה קריטית של איגרות מדליקות ומשמחות, אסרוק אותן ואעלה לכאן כדי שכולם יוכלו ליהנות מהחן מלא התקווה של ברכותיכם.

הצטרפו אלי בהמוניכם! יחדיו נזכיר לדוורים של דואר ישראל את הימים בהם חודש אלול היה הזמן הקשה בשנה בו השקים מלאים במכתבים עם נצנצים, תפוחים ורימונים.

אתם איתי?



שלחו לי עוד היום מייל עם הכתובת שלכם ל- neggohot בג'ימייל.
(אם אתם מעוניינים רק לקבל ולא רוצים לשלוח בחזרה, אשמח אם תציינו זאת.)


***

תזכורת: יש לי דף אמן. חבבו אותי ואחבב אתכם בחזרה.

המלצה: קפצו לדף של בעלי. יש לו כמה סנטים מלוטשים היטב לחלוק.

ובפעם הבאה: מתכון. בלי נדר.

סאגת טארט השוקולד - חלק ג', והחלטות

החלטות.

לפעמים אני תוהה איך זה הולך אצל אנשים אחרים.

לא יכול להיות שכל העולם פועל כמונו.
שובר את הראש חודשים על כל החלטה שצריך לקבל. מזגזג ללא הרף בין קצה אחד לשני.
מיטלטל בין דמיונות של מהלך חיים שלם לפי מסלול אחד. ואז לפי מסלול אחר.

זכינו, שגם אני וגם בעלי לא נחנו בהחלטיות יתר, וכפי שאפשר לדמיין, ככל שההחלטה יותר גורלית, היא יותר קשה. ו מ ת מ ש כ ת.


כמו כל דילמה טובה, גם את הבחירה איזו עוגה להכין לשבת אני נהנית לאמץ לקרבי.

משהו חדש?
אבל מה אם זה לא יצא טוב ואז לא תהיה לי עוגה טעימה לשבת?

משהו מוכר?
אבל כמה פעמים אפשר להכין עוגת שוקולד. וחוץ מזה, איך אני אכיר דברים חדשים אם לא אכין לכבוד שבת? (מנסה להימנע מהכנת מתוקים באמצע השבוע, למען הסדר הטוב)

פאי שוקולד הוא שילוב מופלא של מענה לשני הצרכים: תמיד יש מתכונים חדשים ומרקמים שאפשר לנסות, ומנגד, זה שוקולד נמס על בצק פריך, what can ever go wrong?.



הכל התחיל מהמתכון הזה.
אני לא אחפור על השינויים שעשיתי בו, אבל אני שמחה לחלוטין עם כולם. הטארט הזה הוא כנראה אחד הדברים הכי טעימים שיצא לי להכין. (סלחו לי על רגשנות היתר) (הוא באמת כזה!)

תכינו את הטארט הזה לאירוע מיוחד, ותפנו לכם קצת זמן אחר הצהריים. זה לא סיפוק מהיר, כאן.

טארט שוקולד חלב ופרלינה אגוזי לוז

רכיבים:

תחתית בצק פריך

200 גרם קמח לבן מנופה
20 גרם אבקת סוכר
30 גרם אבקת קקאו
100 גרם חמאה קרה
1 חלמון
2 כפות מים קרים (אם הבצק קמחי מדי ולא מתגבש לפירורים, תוסיפו עוד כף. ואם צריך, עוד אחת)

פרלינה אגוזי לוז
150 גרם אגוזי לוז טריים
150 גרם סוכר
60 מ"ל מים

מלית שוקולד חלב
200 גרם שוקולד חלב איכותי
175 מ"ל שמנת מתוקה
2 חלמונים

ציפוי גנאש שוקולד מריר (לא חובה אבל אסתטי להפליא) (ולמה חצי מהכמות במתכון המקורי? כי הכנתי כמות כפולה מהפאי הזה, וכמות הגנאש שמתקבלת במתכון הספיקה לי יופי לשניהם)
80 מ"ל שמנת מתוקה
20 מ"ל חלב
80 מ"ל שמנת מתוקה
כף ליקר לטעמכם

אופן ההכנה:

אפשר להתחיל בנחת עם הפרלינה (ולהכין כמות גדולה כי זה אחלה של דבר):
קולים את אגוזי הלוז במשך 10 דקות בתנור בחום 180 מעלות, עד שהוא מזהיב קלות והמעטה החום מתקלף בקלות.
לאחר שהתקררו, מסירים את כל הקליפות ומניחים אותם על גבי נייר אפיה משומן קלות.
ממיסים את הסוכר עם המים במחבת על אש בינונית תוך כדי ערבוב. אחרי שכל הסוכר נמס מגבירים את האש ונותנים לקרמל לרתוח ולהזהיב, כ-5-7 דקות נוספות. לאחר שהגיע לגוון זהבהב (ולפני שהגיע לגוון כהה דמוי שחור, רצוי מאוד) מסירים מהאש ויוצקים על גבי האגוזים שבנייר האפיה. (ונזהרים מאוד, זה חם הדבר הזה)
נותנים לזה 10 דקות להצטנן, ולאחר שהקרמל התקשה, מרסקים הכל במעבד מזון עד שמתקבלת אבקה דקה (ומתוקה מתוקה).
אפשר להיות יצירתיים ולהשתמש בכל סוג אחר של אגוז במקום הלוז. לדעתי הוא מתאים כאן יופי.

מכינים את הבצק.
במעבד מזון/מיקסר עם וו גיטרה מערבבים את כל הרכיבים מלבד הקמח. כשהתערובת נראית קרמית ואוורירית מוסיפים בבת אחת את הקמח. מוסיפים לערבב בהיסוס רק עד שהתערובת מתחילה להיות לחה ופירורית, ורוב החמאה כבר לא נראית לעין.
מרדדים עם מערוך בין 2 ניירות אפיה (או בתוך שקית סופר, ותודה למאיה-בצק-אלים שהביאני עד הלום) לכחצי ס"מ.
מעבירים לתבנית ומרפדים היטב את כל התחתית וכ-2.5-2 ס"מ לגובה השוליים. חורצים קצת עם מזלג (שלא יתנפח מהאויר החם). מעבירים להקפאה לרבע שעה ומחממים את התנור ל-180 מעלות. מכניסים לתנור ואופים כ-12 דקות, עד שהתחתית נראית יבשה (זהירות, בצק עם קקאו לא ממש משנה גוון. צריך להיות עירניים למרקם).

בינתיים, מכינים את המלית: מרתיחים שמנת מתוקה. זורקים פנימה את השוקולד, ונותנים לזה לשבת כ-5 דקות בלי לגעת. מערבבים מערבבים עד שהכל אחיד. בודקים שזה כבר לא רותח (וטועמים על הדרך) ומוסיפים את החלמונים תוך כדי בחישה נמרצת.

לאחר שהקלתית התקררה, משטחים על גביה שכבה אחידה של אבקת פרלינה ומהדקים אותה עם האחורה של הכף. משאירים כרבע מהאבקה בצד, בשביל לזרות לקישוט על הטארט המוכן.

יוצקים בזהירות את תערובת שוקולד החלב על הקלתית, בזרם דק, שלא יפרוץ ויבלגן את שכבת הפרלינה.
אופים על חום של 160 מעלות למשך כ-20-30 דקות, עד שהטארט מבעבע קלות אבל עדיין לא יציב לחלוטין.

מקררים למשך שעה לפחות. אחרי ששכבת השוקולד קרה ויציבה, יוצקים עליה את גנאש השוקולד (מרתיחים שמנת, מוסיפים שוקולד, משהים 5 דקות, מערבבים, מוסיפים ליקר), מעבירים לקירור של רבע שעה, מפזרים אבקת פרלינה מסביב, ומחזירים לקירור.
מומלץ לפרוס רק לאחר 4 שעות במקרר לפחות.



נשמר במקרר כ-5 ימים.

טראפלס שוקולד חלב וגינס

אני יכולה לספר לכם על התערוכה שפספסתי בגלל ששכחתי להגיב למייל.




אני יכולה לספר על כרטיסי הביקור שהדפסתי במיוחד בשביל ללכת לחלק לבתי עסק רלוונטיים, ועכשיו אני מפחדת לעשות את זה.

אני יכולה לספר על התמונות הקטנות שיש לי בקופסא על שולחן המחשב, ובת ה-3.5 וחצי שלי אוהבת להוציא ולהדביק עליהן מדבקות.
בעצם, יכולה לספר גם על כך שאין יותר שום פינה בבית שאני יכולה לדעת בוודאות שהיא לא מגיעה אליה. ומדביקה שם מדבקות.

אני יכולה לספר על רשימת ה- To Do שאני ובעלי מתחזקים כל מוצאי שבת, וכבר למעלה משנה כתוב שם "למצוא מקום לעשות התעמלות" ו-"למצוא ספק לירקות אורגניים".

ועל כך שמאז סיום הלימודים אני לא מצליחה לצלם
(גם בזמן הלימודים התלוננתי שאני לא מצליחה לצלם, אבל עכשיו זה באמת)

ושאני צריכה ללכת לשוטט ברחובות ירושלים ולצלם סנאפשוט ולתת לעצמי תרגילים של שנה א' בצילום בשביל להשתחרר ולחזור לעצמי.

אני יכולה לספר על הספר שנמצא לי ליד המיטה כבר חודשיים. יומנה של אתי הילסום. מפעים, מרתק ומרגש, ועם זאת, קראתי עד כה רק רבע.



אבל לא לשם כך נתכנסנו, נכון?
אנחנו הרי במקום הזה שאמור לדרבן אותי להמשיך לצלם אוכל.


יכולתי לומר באלגנטיות שגם ככה התחשק לי להכין איזה קינוח עם בירה, לולא היה מדובר ב... בירה.

אבל לא. לא תקך אותי בולמוס בירה. היתה כאן הרבה מחשבה סביב השאלה "מה אצליח לאכול שמכיל בירה והוא לא לחם בירה (נסיון רע מהעבר) ולא העוגת-בירה-של-בצק-אלים (נסיון מעולה מהעבר, אבל, יו נואו, העתקה).

אני לא יודעת מתי ואיך החלטתי להצטרף ל"כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אני חושבת שבהחלטה הזאת היתה מעורבת תקווה שדבר כזה יצליח לדרבן אותי לעדכן כאן. וזה הצליח!
קפצו לראות את שאר הבלוגרים שהתבשמו להם בבירה לטובת הפרויקט.

אז מה בירה עושה בטראפלס, ולמה לעזאזל יש שבהם שוקולד חלב, אתם שואלים?

הבירה נותנת טאץ' חמצמץ, שובב ומרענן שמתאים בצורה נפלאה לימות הקיץ החמימים הפוקדים את ארצנו לאחרונה, מה גם שאוכלים אותם ישר מהפריזר. ושוקולד חלב - בשביל לתת ספייס לבירה. המתיקות של שוקולד חלב הגיונית לי יותר בשילוב הזה, והשוקולדיות פחות דומיננטית. אני מניחה ששוקולד לבן ימלא את הפונקציה הזאת טוב לא פחות, אבל לי לא התחשק שוקולד לבן.

טראפלס שוקולד חלב וגינס / מתכון מעשה ידי להתפאר
כמות גדולה. אם אין לכם הרבה חברים לכבד, אפשר גם להסתפק בחצי.

רכיבים:
500 גרם שוקולד חלב (כזה שטעים לכם)
100 גרם חמאה
40 מ"ל שמנת מתוקה (אפשר להחליף באותה כמות של בירה אם אתם בעניין של טעם בירה חזק יותר)
120 מ"ל (1/2 כוס) גינס (או כל בירה אחרת שטעימה לכם)
חלמון ביצה

אבקת קקאו לציפוי; או שוקולד מריר מומס לאחר טמפרינג, אם אתם בעניין של להשקיע (אני לא. יש לכם מושג כמה כביסה מחכה לי?)

הכנה:
מחממים על אש קטנה את השמנת והחמאה ומביאים לסף רתיחה.
מוסיפים פנימה את השוקולד. משהים 3 דקות ומערבבים עד להמסה.
מוסיפים את הבירה, מערבבים עד שמתחיל להתאחד, ואז מוסיפים בזהירות את החמון תוך כדי ערבוב אובססיבי. אתם לא רוצים גושי חביתה צהבהבים בטראפלס שלכם.
ממשיכים לערבב עד שהתערובת נהיית הומוגנית.

לכסות בניילון נצמד, להכניס למקרר ללילה (או ל-6 שעות לפחות) ולכדרר כדורים.
לשמור בהקפאה ולהרגיש הישר מהפריזר.



* למה חלמון? בתור מֶתַחלב - emulsifier, שימזג בין המימיות של הבירה לשומניות של השוקולד והחמאה. בלעדיו המרקם יהיה גרגרי, לא מומלץ.


***




***

ובכל זאת, אני יכולה גם לספר על תערוכה שלא פספסתי (כנראה כי לא פנו אלי במייל):

הערב (9.5) יהיה ב"קוביה" פאנל הרצאות של שתי צלמות בסימן נשים וצילום. מומלץ.

סאגת טארט השוקולד - חלק ב', ותהיות על צילום אוכל

"צילום מזון" זה מושג שמעורר בי קבס.
הוא מעלה לי אסוציאציות של צילומי קצף גילוח וטיפות שעווה.

גם סטיילינג לא תמיד קרץ לי. איך עשבי התיבול מונחים באלגנטיות על המגבת לצד סלט הקטניות הצבעוני והמושלם, עליו פזורים עלעלים קטנים באקראיות מוחלטת ע"י פינצטה.

דוגמא לצילום מזון אופייני

אני לא יודעת לומר איפה קרה הסוויץ', איך התחלתי להינות מהחן של עטרות נייר ואבקת סוכר פזורה לכל עבר.

ובכן, נרשמתי לקורס מתכוניישן הראשון אחרי סיום לימודי בבצלאל.
הציפיה שלי היתה להתנסות בסטיילינג הזה שתמיד עיצבן אותי, בסידורים עם פינצטה ופיזור נונשלנטי של חומרי גלם על גבי קרש עץ עתיק, על מנת להבין איפה אני מולו.
מצאתי את עצמי נהנית מכל רגע. מזיזה אגוז מילימטר לפה, מזיזה סרט קישוט סנטימטר לשם.

עוד צילום מזון אופייני

נשאבתי לחלוטין.


עכשיו, אחרי בצלאל, אחרי מתכוניישן, נשארתי רק עם עצמי.
עם המשיכה הויזואלית שלי למלמלות עטרות נייר, לבדים מחוספסים, קרשי עץ ואור חלון.
צריכה להבין איפה אני בין האסתטיקה הבצלאלית לבין האסתטיקה "על השולחן"ית.


עד שזה יקרה, אני יכולה להציע טארט שוקולד קלאסי, עדין ונימוח.

המתכון הזה נפוץ בוריאציות אין-סוף. ביצה לפה, כף ליקר לשם. היו שהגדילו לעשות והמליצו להוסיף סוכר. אל תעשו את זה.
התחתית, כמו תמיד, של בן-עמי. המלית היא מ"ששת מאפים". 

טארט שוקולד קלאסי, עדין ונימוח

מצרכים:

לקלתית: (עפ"י מתכון של בן-עמי ברתיני שביט. היחיד שנכנס אלי לבלנדר)

120 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות15 גרם אבקת סוכר (2 כפות)קורט מלח1/2 כפית מיץ לימון2 כפות מים קרים180 גרם קמח מנופה (1/3 1 כוסות)

למלית:

250 גרם שוקולד מריר (אני לא מדקדקת אתכם באחוזי מוצקי קקאו. תשתמשו בשוקולד שטעים לכם)
250 מ"ל שמנת מתוקה
1 ביצה + 1 חלמון
2 כפות ליקר שאוהבים
קורט מלח

לציפוי גנאש שוקולד:

125 מ"ל שמנת מתוקה
120 גרם שוקולד מריר

אופן ההכנה:

לקלתית:

מעבדים במעבד מזון או במיקסר חמאה, אבקת סוכר, מלח ומיץ לימון, עד שנוצרת תערובת קרמית אחידה.
מוסיפים את הקמח והמים ומעבדים רק עד שמתחילים להיות פירורים לחים. להיזהר מאוד מעיבוד יתר.
ממשיכים ללוש טיפה בידיים עד שהפירורים נדבקים. מרדדים בין שני ניירות אפיה, משטחים על תבנית פאי עגולה או מלבנית, מחוררים עם מזלג ושמים בפריזר לחצי שעה.
אם הבצק דביק מדי לעיבוד, משאירים קצת במקרר. לי אישית נורא קשה לעבוד איתו כשהוא קר הישר מהמקרר ואני מעדיפה לעצב אותו מיד בסיום ההכנה.
אחרי חצי שעה בפריזר, מניחים על גבי הבצק נייר אפיה ועליו שעועית יבשה (כדי שהבצק לא יתנפח). אופים על 180 מעלות למשך 15 דקות. מסירים את נייר האפיה וממשיכים לאפות עוד 5 דקות, עד שמתחיל להתחיל להזהיב.

למלית:

מרתיחים שמנת מתוקה בסיר. לאחר ההרתחה מוסיפים פנימה את השוקולד המריר, מכבים את האש, ונותנים לזה לשבת 10 דקות. לאחר מכן מערבבים לתערובת חלקה. מוסיפים את הביצה, החלמון, הליקר והמלח, וטורפים עד לקבלת תערובת אחידה.
יוצקים על קלתית הבצק ואופים על 170 מעלות כ-25-30 דקות, עד שהשוליים נראים קצת מבעבעים והמרכז עדיין רך.
מצננים לפחות שעה.

לגנאש שוקולד:

מרתיחים שמנת מתוקה, מוסיפים שוקולד, נותנים לנוח ומערבבים. יוצקים על גבי המלית.

נותנים לכל הסיפור לנוח במקרר לפחות 4 שעות.

אפשר לגרד תלתלי שוקולד מעל, עם קולפן ירקות.

***

ולעניין אחר,
יש לי פייסבוק. 
חבבו אותי, ואחבב אתכם בחזרה.

***