נתראה בשמחות

קצת כמו חברים ותיקים, הבלוג הזה ואני.

אבל לא חברים-חברים.
אמנם הספקנו לראות את הפוטנציאל בקשר שלנו, אבל לא באמת הספקנו להתקרב מספיק.

אולי היינו יחד בטירונות, לצורך העניין.

מדי פעם אנחנו נתקלים אחד בשני באוטובוס מהר הצופים לתחנה המרכזית.

זה לא רק קשר של נימוסין.
שואלים "מה שלומך?" במלא הכוונה ומבט-עיניים נכון.

עדיין, בין אם נרצה ובין אם לא, בכל מפגש-מחודש-לאחר-כמה-חודשים/שנים יש אלמנט של זרות ומוזרות שיש להתגבר עליו.

אם להיות כנה, אני לא כל כך מוצלחת בקשרים מהסוג הזה. 
כובד המשקל שיש לכל הגה שאוציא מפי גורם לי להרגיש מסורבלת, מה שגורם לי להתנהג מסורבלת ולכושר הביטוי שלי להתגמלן (מלשון גמלוני) לחלוטין (הנה, רואים).

אם אני גם בהריון/אחרי לידה/מיניקה באותה תקופה, בכלל קיבלנו מתכון קסום של בלבול, מבוכה, ופליטת משפטים שהתחביר שלהם היה מבייש את בת הארבע (ושלושת רבעי!) שלי.

אם רק היה איזה קוד, סימן מוסכם, כמו הסביבון ב"Inception", שיזכיר לשנינו לצאת מהלולאה הפתלתלה הזאת ולחזור למציאות. להיות טבעית.

אז, בטבעיות שכזה. עוד מעט פסח, הא? איפה אתם בסדר? 

העוגה להלן היא ה-עוגה החגיגית של הבית שלנו.
שילוב של עוגת ה"בולרו" של בן-עמי (לחלוטין עוגת הקונדיטוריה הכי טעימה שקיימת) עם גרסה אחרת של מוס שוקולד (במתכון של בן-עמי יש שימוש בחלמונים נאים, וזה קצת יותר מדי בשבילי. מה גם שניסיתי פעם להכין את המתכון הזה והמוס יצא די נוזלי).

מכינים אותה אצלנו בבית פעמיים בשנה. לכבוד יום הנישואין, ולכבוד יום ההולדת של בן-המשפחה-ממין-זכר היחיד בביתנו.

נעשה עסק - אני אשתדל להתגבר על תחושת הניכור בינינו, ואתם תסלחו לי הפעם על איכות התמונות, טוב?
נוכח עוגה כזאת אי אפשר לחשוב על צילום. srsly.
(אחרי כל כך הרבה שלבי הכנה, גם אין זמן)

עוגת מוס שוקולד חלב עם קרם ברולה - בולרו

(ואין לי מושג למה המתכון בלינק שונה מהמתכון שבספר)
מתאים לתבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ

לתחתית:
200 גר' שוקולד מריר
100 גר' סוכר (1/2 כוס)

4 ביצים מופרדות

ממיסים את השוקולד המריר על באן-מארי או במיקרוגל. 
מקציפים את החלמונים עם חצי מכמות הסוכר (1/4 כוס) למשך 5 דקות עד לקבלת קצף בהיר ואוורירי.
מקפלים לתוכו את השוקולד המומס.
מקציפים את 3 החלבונים עם שארית הסוכר למשך 5 דקות, עד לקבלת קצף יציב. 
מקפלים פנימה את תערובת השוקולד והחלמונים עד לאיחוד מלא.
מרפדים תבנית בנייר אפיה, יוצקים על גביה את התערובת, ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 למשך 15-20 דקות, עד שנוצר קרום יבש מלמעלה וקיסם יוצא לח. זהירות לא לייבש.

לשכבת קרם ברולה:
250 גר' שמנת מתוקה 
4 חלמונים 
50 גר' סוכר (1/4 כוס) 

מחממים מראש תנור ל- 120 מעלות.
טורפים בעדינות את השמנת, החלמונים והסוכר. 
יוצקים לתבנית סיליקון עגולה, או לתבנית מרופדת בנייר אפיה, ואופים כשעה, עד שנוצר קרום והקרם מתייצב למרקם של ג'לי רוטט.

מצננים, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקפיא לכ-3 שעות.

אחרי שיש לנו בסיס מוכן וקרם ברולה קפוא, ניגשים לשכבת המוס (זהו מתכון המוס האהוב עלינו גם בלי להיות חלק מעוגה).

לשכבת המוס: (מתוך אוסף השוקולד השני של "על השולחן" עם שינוי קל לטובת השוקולד-חלב)

250 גרם שוקולד חלב

100 גרם שוקולד מריר

50 גרם חמאה

120 מ"ל חלב (חצי כוס)

3 חלבונים

80 גרם סוכר

500 מ"ל שמנת מתוקה (שני קרטונים)

ממיסים את השוקולדים, החמאה והחלב על באן-מארי או במיקרוגל ומערבבים עד שמתקבל קרם חלק. אם רוצים, אפשר להוסיף כף או שתיים של ליקר בשלב הזה. מניחים להתקרר לטמפ' החדר.

מקציפים את החלבונים עם הסוכר עד שמתקבל קצף יציב. מקפלים פנימה את תערובת השוקולד.

מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת רכה אך יציבה (אבל נזהרים לא להקציף יותר מדי, אחרת המרקם יהיה גרגרי). בעגה המקצועית, 80%.

מקפלים את תערובת השוקולד לתוך הקצפת.

ולהרכבה:

יוצקים כשליש מכמות המוס על גבי התחתית. מניחים בעדינות את הקרם-ברולה, ומעליו יוצקים את שארית המוס.

מכניסים למקרר להתייצבות מלאה, ל-6 שעות לפחות, ורצוי אף לילה שלם (בתקווה שהלילה שלכם ארוך יותר מ-6 שעות).

וזה מה שקורה כשמנסים לצפות בגנאש לפני שהמוס התייצב לחלוטין. לא טראגי

למראה מושקע, אפשר להכין בשלב הזה גנאש שוקולד חלב מ-100 גרם שוקולד חלב ו-70 מ"ל שמנת מתוקה, ויוצקים מעל, אחרי הקירור הממושך.

ואם יש חשק להשקיע, מכינים גם קצת גנאש שוקולד לבן מ-70 גרם שוקולד לבן ו-50 מ"ל שמנת מתוקה, יוצקים במרכז גנאש השוקולד חלב, ומפתלים קצת עם קיסם.

(למתקדמים - אפשר גם להמיס 50 גרם שוקולד מריר עם 50 גרם חמאת קקאו ולהבריש בשולי העוגה אחרי שמחלצים מהתבנית. גראנד פינאלה שנותן קראנץ' נחמד בביס האחרון.)

פסח כשר ושמח!

טעות פוריה (עוגת מקרון)

לפעמים, מסתבר, מקרונים לא מצליחים.

הדבר עשוי לגרום לעגמת נפש רבה, במיוחד במקרה בו הכנתם כמות כפולה של מתכון שמניב כמות די גדולה לכתחילה.

לפעמים תכננתם להכין אותם לכבוד ראש השנה, כקינוח רב-רושם, אסתטי ונעים בפה, עם שתי כבות של מליות.

ואז,

...

הם לא מצליחים.

(תמצית התות שקניתי בשוק אשמה. באמת.)

מה עושים? (אחרי הבכי והפאניקה)

אתם רואים לאן אני חותרת

כאב הלב במקרונים שלא מצליחים הוא כפול, גם בגלל ההשקעה הרבה שירדה לטמיון, וגם בגלל העלות הלא זניחה של חומרי הגלם.

אבל מאז שהתחתנתי עם רומני, למדתי ששום דבר שווה ערך לא זורקים לפח.

(יש אף שיאמרו, שהגולם קם על יוצרו, ולא מוכן לזרוק אפילו אגוזי קשיו שנַס ליחַם)

התחשק לי, לשבירת הצום של יום כיפור, עוגה דחוסה. נימוחה, ספוגית, מלאת ניחוחות ודחוסה.

אם חושבים על זה, כשטוחנים מקרונים שיצאו כעורים, מקבלים אבקת שקדים, סוכר וחלבונים מיובשים = בסיס מעולה לשלל עוגות ומאפים.

אז למה לא להכין מזה עוגה נימוחה ונעימה?

עוגת מקרון
מתכון שלי

מספיק לאינגליש קייק אחת
(המתכון יתאים מאוד מאוד לתבניות שקעים קטנות בצורות. הן יקבלו יפה את הצורה, וגם ככה זו עוגה מרוכזת שכיף לאכול ממנה ביסים קטנים)

רכיבים:
3 כוסות מקרון טחון - 150 גרם
1/2 פיסטוקים טחונים - 45 גרם (הפיסטוקים נותנים ארומה מיוחדת מאוד. אם לא אוהבים, אפשר להשתמש בשקדים טחונים)
2 ביצים
1/3 כוס שמן צמחי + 1/2 כוס רסק תפוחים / או 1/2 שמן + 1/4 כוס מים
3 כפות ליקר אמרטו, פרנג'ליקו, או משהו אגוזי (או שלא) אחר
3 כפות קורנפלור
3 כפות קמח
1/2 כפית תמצית וניל
גרידה מחצי לימון

מערבבים את המקרון הטחון, הפיסטוקים, הקורנפלור והקמח.
בקערה נפרדת, מערבבים 2 ביצים עם שמן ורסק תפוחים או מים, ליקר, תמצית וניל וגרידת לימון.
מאחדים את שתי התערובות ומערבבים עד לקבלת תערובת חלקה.
יוצקים לאינגליש קייק מרופדת בנייר אפיה או משומנת כהוגן.

אופים בתנור שחומם מראש על 180 מעלות למשך כ-25 דקות, עד שקיסם יוצא עם פירורים לחים.
אם אופים בתבנית מיני-שקעים, אופים כ-10 דקות.



זו עוגה צנועה, עדינה ומלאה בטעמים. פיסטוקים, גרידת לימון, וניל וליקר יוצרים תערובת טעמים מפתיעה.
היא מאוד דחוסה במרקמה. אם אתם אוהבים את העוגות שלכם מעט אווריריות, אפשר להוסיף חצי כפית אבקת אפיה.

למה אין סוכר במתכון? האם השתגעתי?
לא. אבקת המקרונים מכילה אחוז נכבד מאוד (מאוד) של סוכר, היא תהיה מתוקה דיה. גם ככה עדיף שהיא לא תהיה במתיקות מסחררת בשביל לתת ספייס לטעמים של הפיסטוק והלימון. אם אתם חוששים, אפשר להוסיף שתי כפות סוכר.

-----
תודה מקרב לב לאלמונית ששלחה לי איגרת שנה טובה.
היא מתוקה כמו עשרים עוגיות מקרון לפחות, ושימחה אותי לפחות עד לחודש שבט.
תודה.

הרהורי אלול והזמנה לחליפת שנות-טובות בדואר

חודש אלול.

אני נאחזת בכל משב רוח קטן בשביל לאשר לעצמי את הסתיו הקרב ובא.

חודש משונה, אלול.

מצד אחד, הוא מביא איתו ניחוחות של געגוע והתרפקות.

לאלול של לפני שנה. לאלול ישן בבית של אבא ואמא. לריחות התבשילים הקבועים (עוף ביין עם בטטות ופירות יבשים של אהרוני, הפך מאז גם לקבוע שלי בחגים).

מאז שיש לי ילדות להשמיע להן שירי ילדות של חגי תשרי, הם מתנגנים ללא הרף בתקופה הזו של השנה ואני נהנית לא פחות מהן.

מצד שני,

זמן של תשובה.

מחשבות, תהיות ותובנות על השנה האחרונה, עם הפנים קדימה. 

נסיונות לגבש כיוונים אליהם אקח את חיי בשנה שבאה.

כמו טרמפולינה של רגשות, בין געגוע לשאיפה, בין רעש לקול.

אני רוצה להציע לכם עסקה כזאת.
מתוקף היותי נוסטלגית כרונית, שתמיד שולחת שנות-טובות ואף פעם לא מקבלת בחזרה, אני שולחת כאן קול קורא למשלוח שנות טובות!
אתם כותבים לי את הכתובת שלכם. אני אכתוב לכם את שלי.

אני שולחת לכם איגרת לראש השנה, בגודל 10X15, עם איחול יפה ועם תמונה יפה מאחורה. עם בול. בדואר.

אתם שולחים לי איגרת גם כן. כלומר, יכולים. אם רוצים.

אפשר להדפיס תמונה בגודל סטנדרטי בחנות צילום ולהדביק נייר על הצד השני, שתתפקד כמו גלויה. אפשר סתם חתיכת נייר עבה בגודל 10X15 שתעטרו במגע ידיכם. ו - איחול.
גם "שנה טובה ומתוקה" ותמונה של תפוח יעשו את העבודה וישמחו אותי מאוד, אבל יכול להיות מרענן לאחל לי דברים יותר מפתיעים.
אולי משהו שאתם מאחלים גם לעצמכם. אולי משהו שנראה לכם שראוי לאחל לי בעקבות ההיכרות המינימלית איתי דרך הבלוג ("שיהיה לך יותר זמן לצלם ולכתוב" / "שתאכלי יותר בריא" / "שתפסיקי להתלונן כל כך הרבה על הבלאגן בבית שלך").

או שלא. לא חייבים לשלוח לי בחזרה, אבל ישמח אותי מאוד אם כן.
במידה ואקבל מסה קריטית של איגרות מדליקות ומשמחות, אסרוק אותן ואעלה לכאן כדי שכולם יוכלו ליהנות מהחן מלא התקווה של ברכותיכם.

הצטרפו אלי בהמוניכם! יחדיו נזכיר לדוורים של דואר ישראל את הימים בהם חודש אלול היה הזמן הקשה בשנה בו השקים מלאים במכתבים עם נצנצים, תפוחים ורימונים.

אתם איתי?



שלחו לי עוד היום מייל עם הכתובת שלכם ל- neggohot בג'ימייל.
(אם אתם מעוניינים רק לקבל ולא רוצים לשלוח בחזרה, אשמח אם תציינו זאת.)


***

תזכורת: יש לי דף אמן. חבבו אותי ואחבב אתכם בחזרה.

המלצה: קפצו לדף של בעלי. יש לו כמה סנטים מלוטשים היטב לחלוק.

ובפעם הבאה: מתכון. בלי נדר.

סאגת טארט השוקולד - חלק ג', והחלטות

החלטות.

לפעמים אני תוהה איך זה הולך אצל אנשים אחרים.

לא יכול להיות שכל העולם פועל כמונו.
שובר את הראש חודשים על כל החלטה שצריך לקבל. מזגזג ללא הרף בין קצה אחד לשני.
מיטלטל בין דמיונות של מהלך חיים שלם לפי מסלול אחד. ואז לפי מסלול אחר.

זכינו, שגם אני וגם בעלי לא נחנו בהחלטיות יתר, וכפי שאפשר לדמיין, ככל שההחלטה יותר גורלית, היא יותר קשה. ו מ ת מ ש כ ת.


כמו כל דילמה טובה, גם את הבחירה איזו עוגה להכין לשבת אני נהנית לאמץ לקרבי.

משהו חדש?
אבל מה אם זה לא יצא טוב ואז לא תהיה לי עוגה טעימה לשבת?

משהו מוכר?
אבל כמה פעמים אפשר להכין עוגת שוקולד. וחוץ מזה, איך אני אכיר דברים חדשים אם לא אכין לכבוד שבת? (מנסה להימנע מהכנת מתוקים באמצע השבוע, למען הסדר הטוב)

פאי שוקולד הוא שילוב מופלא של מענה לשני הצרכים: תמיד יש מתכונים חדשים ומרקמים שאפשר לנסות, ומנגד, זה שוקולד נמס על בצק פריך, what can ever go wrong?.



הכל התחיל מהמתכון הזה.
אני לא אחפור על השינויים שעשיתי בו, אבל אני שמחה לחלוטין עם כולם. הטארט הזה הוא כנראה אחד הדברים הכי טעימים שיצא לי להכין. (סלחו לי על רגשנות היתר) (הוא באמת כזה!)

תכינו את הטארט הזה לאירוע מיוחד, ותפנו לכם קצת זמן אחר הצהריים. זה לא סיפוק מהיר, כאן.

טארט שוקולד חלב ופרלינה אגוזי לוז

רכיבים:

תחתית בצק פריך

200 גרם קמח לבן מנופה
20 גרם אבקת סוכר
30 גרם אבקת קקאו
100 גרם חמאה קרה
1 חלמון
2 כפות מים קרים (אם הבצק קמחי מדי ולא מתגבש לפירורים, תוסיפו עוד כף. ואם צריך, עוד אחת)

פרלינה אגוזי לוז
150 גרם אגוזי לוז טריים
150 גרם סוכר
60 מ"ל מים

מלית שוקולד חלב
200 גרם שוקולד חלב איכותי
175 מ"ל שמנת מתוקה
2 חלמונים

ציפוי גנאש שוקולד מריר (לא חובה אבל אסתטי להפליא) (ולמה חצי מהכמות במתכון המקורי? כי הכנתי כמות כפולה מהפאי הזה, וכמות הגנאש שמתקבלת במתכון הספיקה לי יופי לשניהם)
80 מ"ל שמנת מתוקה
20 מ"ל חלב
80 מ"ל שמנת מתוקה
כף ליקר לטעמכם

אופן ההכנה:

אפשר להתחיל בנחת עם הפרלינה (ולהכין כמות גדולה כי זה אחלה של דבר):
קולים את אגוזי הלוז במשך 10 דקות בתנור בחום 180 מעלות, עד שהוא מזהיב קלות והמעטה החום מתקלף בקלות.
לאחר שהתקררו, מסירים את כל הקליפות ומניחים אותם על גבי נייר אפיה משומן קלות.
ממיסים את הסוכר עם המים במחבת על אש בינונית תוך כדי ערבוב. אחרי שכל הסוכר נמס מגבירים את האש ונותנים לקרמל לרתוח ולהזהיב, כ-5-7 דקות נוספות. לאחר שהגיע לגוון זהבהב (ולפני שהגיע לגוון כהה דמוי שחור, רצוי מאוד) מסירים מהאש ויוצקים על גבי האגוזים שבנייר האפיה. (ונזהרים מאוד, זה חם הדבר הזה)
נותנים לזה 10 דקות להצטנן, ולאחר שהקרמל התקשה, מרסקים הכל במעבד מזון עד שמתקבלת אבקה דקה (ומתוקה מתוקה).
אפשר להיות יצירתיים ולהשתמש בכל סוג אחר של אגוז במקום הלוז. לדעתי הוא מתאים כאן יופי.

מכינים את הבצק.
במעבד מזון/מיקסר עם וו גיטרה מערבבים את כל הרכיבים מלבד הקמח. כשהתערובת נראית קרמית ואוורירית מוסיפים בבת אחת את הקמח. מוסיפים לערבב בהיסוס רק עד שהתערובת מתחילה להיות לחה ופירורית, ורוב החמאה כבר לא נראית לעין.
מרדדים עם מערוך בין 2 ניירות אפיה (או בתוך שקית סופר, ותודה למאיה-בצק-אלים שהביאני עד הלום) לכחצי ס"מ.
מעבירים לתבנית ומרפדים היטב את כל התחתית וכ-2.5-2 ס"מ לגובה השוליים. חורצים קצת עם מזלג (שלא יתנפח מהאויר החם). מעבירים להקפאה לרבע שעה ומחממים את התנור ל-180 מעלות. מכניסים לתנור ואופים כ-12 דקות, עד שהתחתית נראית יבשה (זהירות, בצק עם קקאו לא ממש משנה גוון. צריך להיות עירניים למרקם).

בינתיים, מכינים את המלית: מרתיחים שמנת מתוקה. זורקים פנימה את השוקולד, ונותנים לזה לשבת כ-5 דקות בלי לגעת. מערבבים מערבבים עד שהכל אחיד. בודקים שזה כבר לא רותח (וטועמים על הדרך) ומוסיפים את החלמונים תוך כדי בחישה נמרצת.

לאחר שהקלתית התקררה, משטחים על גביה שכבה אחידה של אבקת פרלינה ומהדקים אותה עם האחורה של הכף. משאירים כרבע מהאבקה בצד, בשביל לזרות לקישוט על הטארט המוכן.

יוצקים בזהירות את תערובת שוקולד החלב על הקלתית, בזרם דק, שלא יפרוץ ויבלגן את שכבת הפרלינה.
אופים על חום של 160 מעלות למשך כ-20-30 דקות, עד שהטארט מבעבע קלות אבל עדיין לא יציב לחלוטין.

מקררים למשך שעה לפחות. אחרי ששכבת השוקולד קרה ויציבה, יוצקים עליה את גנאש השוקולד (מרתיחים שמנת, מוסיפים שוקולד, משהים 5 דקות, מערבבים, מוסיפים ליקר), מעבירים לקירור של רבע שעה, מפזרים אבקת פרלינה מסביב, ומחזירים לקירור.
מומלץ לפרוס רק לאחר 4 שעות במקרר לפחות.



נשמר במקרר כ-5 ימים.

טראפלס שוקולד חלב וגינס

אני יכולה לספר לכם על התערוכה שפספסתי בגלל ששכחתי להגיב למייל.




אני יכולה לספר על כרטיסי הביקור שהדפסתי במיוחד בשביל ללכת לחלק לבתי עסק רלוונטיים, ועכשיו אני מפחדת לעשות את זה.

אני יכולה לספר על התמונות הקטנות שיש לי בקופסא על שולחן המחשב, ובת ה-3.5 וחצי שלי אוהבת להוציא ולהדביק עליהן מדבקות.
בעצם, יכולה לספר גם על כך שאין יותר שום פינה בבית שאני יכולה לדעת בוודאות שהיא לא מגיעה אליה. ומדביקה שם מדבקות.

אני יכולה לספר על רשימת ה- To Do שאני ובעלי מתחזקים כל מוצאי שבת, וכבר למעלה משנה כתוב שם "למצוא מקום לעשות התעמלות" ו-"למצוא ספק לירקות אורגניים".

ועל כך שמאז סיום הלימודים אני לא מצליחה לצלם
(גם בזמן הלימודים התלוננתי שאני לא מצליחה לצלם, אבל עכשיו זה באמת)

ושאני צריכה ללכת לשוטט ברחובות ירושלים ולצלם סנאפשוט ולתת לעצמי תרגילים של שנה א' בצילום בשביל להשתחרר ולחזור לעצמי.

אני יכולה לספר על הספר שנמצא לי ליד המיטה כבר חודשיים. יומנה של אתי הילסום. מפעים, מרתק ומרגש, ועם זאת, קראתי עד כה רק רבע.



אבל לא לשם כך נתכנסנו, נכון?
אנחנו הרי במקום הזה שאמור לדרבן אותי להמשיך לצלם אוכל.


יכולתי לומר באלגנטיות שגם ככה התחשק לי להכין איזה קינוח עם בירה, לולא היה מדובר ב... בירה.

אבל לא. לא תקך אותי בולמוס בירה. היתה כאן הרבה מחשבה סביב השאלה "מה אצליח לאכול שמכיל בירה והוא לא לחם בירה (נסיון רע מהעבר) ולא העוגת-בירה-של-בצק-אלים (נסיון מעולה מהעבר, אבל, יו נואו, העתקה).

אני לא יודעת מתי ואיך החלטתי להצטרף ל"כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אני חושבת שבהחלטה הזאת היתה מעורבת תקווה שדבר כזה יצליח לדרבן אותי לעדכן כאן. וזה הצליח!
קפצו לראות את שאר הבלוגרים שהתבשמו להם בבירה לטובת הפרויקט.

אז מה בירה עושה בטראפלס, ולמה לעזאזל יש שבהם שוקולד חלב, אתם שואלים?

הבירה נותנת טאץ' חמצמץ, שובב ומרענן שמתאים בצורה נפלאה לימות הקיץ החמימים הפוקדים את ארצנו לאחרונה, מה גם שאוכלים אותם ישר מהפריזר. ושוקולד חלב - בשביל לתת ספייס לבירה. המתיקות של שוקולד חלב הגיונית לי יותר בשילוב הזה, והשוקולדיות פחות דומיננטית. אני מניחה ששוקולד לבן ימלא את הפונקציה הזאת טוב לא פחות, אבל לי לא התחשק שוקולד לבן.

טראפלס שוקולד חלב וגינס / מתכון מעשה ידי להתפאר
כמות גדולה. אם אין לכם הרבה חברים לכבד, אפשר גם להסתפק בחצי.

רכיבים:
500 גרם שוקולד חלב (כזה שטעים לכם)
100 גרם חמאה
40 מ"ל שמנת מתוקה (אפשר להחליף באותה כמות של בירה אם אתם בעניין של טעם בירה חזק יותר)
120 מ"ל (1/2 כוס) גינס (או כל בירה אחרת שטעימה לכם)
חלמון ביצה

אבקת קקאו לציפוי; או שוקולד מריר מומס לאחר טמפרינג, אם אתם בעניין של להשקיע (אני לא. יש לכם מושג כמה כביסה מחכה לי?)

הכנה:
מחממים על אש קטנה את השמנת והחמאה ומביאים לסף רתיחה.
מוסיפים פנימה את השוקולד. משהים 3 דקות ומערבבים עד להמסה.
מוסיפים את הבירה, מערבבים עד שמתחיל להתאחד, ואז מוסיפים בזהירות את החמון תוך כדי ערבוב אובססיבי. אתם לא רוצים גושי חביתה צהבהבים בטראפלס שלכם.
ממשיכים לערבב עד שהתערובת נהיית הומוגנית.

לכסות בניילון נצמד, להכניס למקרר ללילה (או ל-6 שעות לפחות) ולכדרר כדורים.
לשמור בהקפאה ולהרגיש הישר מהפריזר.



* למה חלמון? בתור מֶתַחלב - emulsifier, שימזג בין המימיות של הבירה לשומניות של השוקולד והחמאה. בלעדיו המרקם יהיה גרגרי, לא מומלץ.


***




***

ובכל זאת, אני יכולה גם לספר על תערוכה שלא פספסתי (כנראה כי לא פנו אלי במייל):

הערב (9.5) יהיה ב"קוביה" פאנל הרצאות של שתי צלמות בסימן נשים וצילום. מומלץ.

סאגת טארט השוקולד - חלק ב', ותהיות על צילום אוכל

"צילום מזון" זה מושג שמעורר בי קבס.
הוא מעלה לי אסוציאציות של צילומי קצף גילוח וטיפות שעווה.

גם סטיילינג לא תמיד קרץ לי. איך עשבי התיבול מונחים באלגנטיות על המגבת לצד סלט הקטניות הצבעוני והמושלם, עליו פזורים עלעלים קטנים באקראיות מוחלטת ע"י פינצטה.

דוגמא לצילום מזון אופייני

אני לא יודעת לומר איפה קרה הסוויץ', איך התחלתי להינות מהחן של עטרות נייר ואבקת סוכר פזורה לכל עבר.

ובכן, נרשמתי לקורס מתכוניישן הראשון אחרי סיום לימודי בבצלאל.
הציפיה שלי היתה להתנסות בסטיילינג הזה שתמיד עיצבן אותי, בסידורים עם פינצטה ופיזור נונשלנטי של חומרי גלם על גבי קרש עץ עתיק, על מנת להבין איפה אני מולו.
מצאתי את עצמי נהנית מכל רגע. מזיזה אגוז מילימטר לפה, מזיזה סרט קישוט סנטימטר לשם.

עוד צילום מזון אופייני

נשאבתי לחלוטין.


עכשיו, אחרי בצלאל, אחרי מתכוניישן, נשארתי רק עם עצמי.
עם המשיכה הויזואלית שלי למלמלות עטרות נייר, לבדים מחוספסים, קרשי עץ ואור חלון.
צריכה להבין איפה אני בין האסתטיקה הבצלאלית לבין האסתטיקה "על השולחן"ית.


עד שזה יקרה, אני יכולה להציע טארט שוקולד קלאסי, עדין ונימוח.

המתכון הזה נפוץ בוריאציות אין-סוף. ביצה לפה, כף ליקר לשם. היו שהגדילו לעשות והמליצו להוסיף סוכר. אל תעשו את זה.
התחתית, כמו תמיד, של בן-עמי. המלית היא מ"ששת מאפים". 

טארט שוקולד קלאסי, עדין ונימוח

מצרכים:

לקלתית: (עפ"י מתכון של בן-עמי ברתיני שביט. היחיד שנכנס אלי לבלנדר)

120 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות15 גרם אבקת סוכר (2 כפות)קורט מלח1/2 כפית מיץ לימון2 כפות מים קרים180 גרם קמח מנופה (1/3 1 כוסות)

למלית:

250 גרם שוקולד מריר (אני לא מדקדקת אתכם באחוזי מוצקי קקאו. תשתמשו בשוקולד שטעים לכם)
250 מ"ל שמנת מתוקה
1 ביצה + 1 חלמון
2 כפות ליקר שאוהבים
קורט מלח

לציפוי גנאש שוקולד:

125 מ"ל שמנת מתוקה
120 גרם שוקולד מריר

אופן ההכנה:

לקלתית:

מעבדים במעבד מזון או במיקסר חמאה, אבקת סוכר, מלח ומיץ לימון, עד שנוצרת תערובת קרמית אחידה.
מוסיפים את הקמח והמים ומעבדים רק עד שמתחילים להיות פירורים לחים. להיזהר מאוד מעיבוד יתר.
ממשיכים ללוש טיפה בידיים עד שהפירורים נדבקים. מרדדים בין שני ניירות אפיה, משטחים על תבנית פאי עגולה או מלבנית, מחוררים עם מזלג ושמים בפריזר לחצי שעה.
אם הבצק דביק מדי לעיבוד, משאירים קצת במקרר. לי אישית נורא קשה לעבוד איתו כשהוא קר הישר מהמקרר ואני מעדיפה לעצב אותו מיד בסיום ההכנה.
אחרי חצי שעה בפריזר, מניחים על גבי הבצק נייר אפיה ועליו שעועית יבשה (כדי שהבצק לא יתנפח). אופים על 180 מעלות למשך 15 דקות. מסירים את נייר האפיה וממשיכים לאפות עוד 5 דקות, עד שמתחיל להתחיל להזהיב.

למלית:

מרתיחים שמנת מתוקה בסיר. לאחר ההרתחה מוסיפים פנימה את השוקולד המריר, מכבים את האש, ונותנים לזה לשבת 10 דקות. לאחר מכן מערבבים לתערובת חלקה. מוסיפים את הביצה, החלמון, הליקר והמלח, וטורפים עד לקבלת תערובת אחידה.
יוצקים על קלתית הבצק ואופים על 170 מעלות כ-25-30 דקות, עד שהשוליים נראים קצת מבעבעים והמרכז עדיין רך.
מצננים לפחות שעה.

לגנאש שוקולד:

מרתיחים שמנת מתוקה, מוסיפים שוקולד, נותנים לנוח ומערבבים. יוצקים על גבי המלית.

נותנים לכל הסיפור לנוח במקרר לפחות 4 שעות.

אפשר לגרד תלתלי שוקולד מעל, עם קולפן ירקות.

***

ולעניין אחר,
יש לי פייסבוק. 
חבבו אותי, ואחבב אתכם בחזרה.

***

חורף וחמאה

הימים הם ימים של אי-וודאות.

העתיד לוט בערפל, העבר עוד יותר.

שאלות של אנשים מבוגרים מנקרות בראשי.

חלק מהזמן אני מתחמקת באלגנטיות ע"י הינמסות עם מוזיקה של חורף מול חלונות עם מזג אויר של חורף.

כמה קל לשקוע למזג הפנימי שמזג האויר הזה מכתיב, למצוא את עצמי חסרת אונים מול הבית שצריך לתפקד, החיים שלי שצריכים שמישהו יקח אותם בידיים.

לפעמים אני נוקטת באמצעים יותר דרסטיים.

מטשטשת לעצמי את החיים בעזרת נחמות קטנות.

כמה העתיד יכול להיות מפחיד כשיש עוגיות בראוני בתנור?

ובכן, מאוד.

אני לא מבטיחה כאן מזור לכל צרותיכם.

אבל נחמה קטנה, אולי כן. 

קטנה ומתוקה ומתפרקת בפה והטעמים מתפענחים לאט לאט.

אם לדבר בכנות, לרוב אני מעדיפה את הסוכר שלי בתחפושת קצת יותר אלגנטית מאשר עוגיות מפוצצות בחמאה וסוכר במילוי מפוצץ חמאה, סוכר ומלח. יש לי אפילו לוח בפינטרסט של דברים שאני מזדעזעת מהם (כמה אוריאו ובצק עוגיות אפשר לשאת בעולם הזה?).

החורף כנראה מביא אותך לרגעי קיצון שמצריכים התמודדויות עם אמצעי-קיצון.

לעבודה.

עוגיות בראוני במילוי קרם חמאה-קרמל-מלוח*

מתכון של Bakers Royal ששוּנה קצת ממתכון של Donna Hay (ואני לשם שינוי לא שיניתי כלום (טוב נו כמויות הסוכר פחתו קלות)

---

* היי, לא אוהבים קרמל?

אפשר להחליף את רבע הכוס שבמתכון בכל דבר אחר. אפשר לחזור לגרסת דונה היי עם חמאת בוטנים, אפשר נוטלה, אפשר קרם מרשמלו, ריבת חלב, חלב ממותק מרוכז, ממרח חלבה ועוד. תזרמו עם מה שאתם אוהבים)

---

עוגיות בראוני:

- 300 גרם שוקולד מריר (200 לעיסה של העוגיות + 100 גרם קצוץ שמתפקד כשוקולד צ'יפס)

- 40 גרם חמאה

- 2 ביצים

- 100 גרם סוכר (1/2 כוס) (דונה היי אומרת אבקת סוכר (ובכמות גדולה יותר), אני הכנתי עם סוכר רגיל ונשארתי בחיים)

- כפית תמצית וניל

- 35 גרם קמח (1/4 כוס)

- 1/4 כפית אבקת אפיה

ממיסים את 200 גרם השוקולד עם החמאה (במיקרוגל או בסיר).

במקביל, מקציפים את הביצים עם הסוכר על מהירות גבוהה כ-8 דקות עד שנוצר קצף בהיר ואוורירי. מוסיפים את תמצית הוניל, הקמח, אבקת האפיה ותערובת השוקולד. מערבבים עד לאיחוד, ומוסיפים את 100 גרם השוקולד הקצוץ הנוסף.

משהים במקרר לפחות 10 דקות ומחממים תנור ל-180 מעלות.

בעזרת 2 כפיות, יוצקים עוגיות קטנטנות (תתחילו בקטן כמה שיותר. הן מתפשטות ונהיות ענקיות) במרחק הגון אחת מהשניה על גבי נייר אפיה.

אופים בין 7-15 דקות, תלוי בגודל העוגיות שלכם. שלי היו קטנטנות ו-7 דקות היה די והותר.

מוציאים את העוגיות מהתנור כשפני העוגיה מחורץ ונראה כמו רגבים של אדמה, אבל שלא ישחים ויתייבש, חבל. הן עדיין תהיינה רכות.

מסירים מנייר האפיה רק לאחר צינון מוחלט.

קרם חמאה-קרמל-מלוח:  

- 180 גרם חמאה

- 100 גרם אבקת סוכר (שקית שלמה. אפשר גם קצת פחות, אם אתם אני)

- כפית תמצית וניל אמיתית

- 1/4 כוס קרמל (המתכון כאן. אין לי כוח לתרגם והיא מסבירה יופי. תכינו חצי מהכמות הכתובה שם)

- 1/4 כפית מלח

מקציפים את החמאה עד שנהיית קרמית. מוסיפים את הסוכר, הוניל והקרמל ומערבבים עד לאיחוד.

מזליפים יפה בין שתי עוגיות וסוגרים.

אני שמרתי במקרר והוצאתי החוצה שעה לפני שהתכוונתי לאכול. אל תאכלו את זה ישר מהמקרר. אל.

בדוגרי, העוגיות האלה נפלאות גם בלי המלית. אם מוותרים עליה, אפשר להכין אותן קצת יותר גדולות. תפרגנו לעצמכם.