‏הצגת רשומות עם תוויות צילום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צילום. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 9 במאי 2013

טראפלס שוקולד חלב וגינס

אני יכולה לספר לכם על התערוכה שפספסתי בגלל ששכחתי להגיב למייל.




אני יכולה לספר על כרטיסי הביקור שהדפסתי במיוחד בשביל ללכת לחלק לבתי עסק רלוונטיים, ועכשיו אני מפחדת לעשות את זה.

אני יכולה לספר על התמונות הקטנות שיש לי בקופסא על שולחן המחשב, ובת ה-3.5 וחצי שלי אוהבת להוציא ולהדביק עליהן מדבקות.
בעצם, יכולה לספר גם על כך שאין יותר שום פינה בבית שאני יכולה לדעת בוודאות שהיא לא מגיעה אליה. ומדביקה שם מדבקות.

אני יכולה לספר על רשימת ה- To Do שאני ובעלי מתחזקים כל מוצאי שבת, וכבר למעלה משנה כתוב שם "למצוא מקום לעשות התעמלות" ו-"למצוא ספק לירקות אורגניים".

ועל כך שמאז סיום הלימודים אני לא מצליחה לצלם
(גם בזמן הלימודים התלוננתי שאני לא מצליחה לצלם, אבל עכשיו זה באמת)

ושאני צריכה ללכת לשוטט ברחובות ירושלים ולצלם סנאפשוט ולתת לעצמי תרגילים של שנה א' בצילום בשביל להשתחרר ולחזור לעצמי.

אני יכולה לספר על הספר שנמצא לי ליד המיטה כבר חודשיים. יומנה של אתי הילסום. מפעים, מרתק ומרגש, ועם זאת, קראתי עד כה רק רבע.



אבל לא לשם כך נתכנסנו, נכון?
אנחנו הרי במקום הזה שאמור לדרבן אותי להמשיך לצלם אוכל.


יכולתי לומר באלגנטיות שגם ככה התחשק לי להכין איזה קינוח עם בירה, לולא היה מדובר ב... בירה.

אבל לא. לא תקך אותי בולמוס בירה. היתה כאן הרבה מחשבה סביב השאלה "מה אצליח לאכול שמכיל בירה והוא לא לחם בירה (נסיון רע מהעבר) ולא העוגת-בירה-של-בצק-אלים (נסיון מעולה מהעבר, אבל, יו נואו, העתקה).

אני לא יודעת מתי ואיך החלטתי להצטרף ל"כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אני חושבת שבהחלטה הזאת היתה מעורבת תקווה שדבר כזה יצליח לדרבן אותי לעדכן כאן. וזה הצליח!
קפצו לראות את שאר הבלוגרים שהתבשמו להם בבירה לטובת הפרויקט.


אז מה בירה עושה בטראפלס, ולמה לעזאזל יש שבהם שוקולד חלב, אתם שואלים?
הבירה נותנת טאץ' חמצמץ, שובב ומרענן שמתאים בצורה נפלאה לימות הקיץ החמימים הפוקדים את ארצנו לאחרונה, מה גם שאוכלים אותם ישר מהפריזר. ושוקולד חלב - בשביל לתת ספייס לבירה. המתיקות של שוקולד חלב הגיונית לי יותר בשילוב הזה, והשוקולדיות פחות דומיננטית. אני מניחה ששוקולד לבן ימלא את הפונקציה הזאת טוב לא פחות, אבל לי לא התחשק שוקולד לבן.



טראפלס שוקולד חלב וגינס / מתכון מעשה ידי להתפאר
כמות גדולה. אם אין לכם הרבה חברים לכבד, אפשר גם להסתפק בחצי.

רכיבים:
500 גרם שוקולד חלב (כזה שטעים לכם)
100 גרם חמאה
40 מ"ל שמנת מתוקה (אפשר להחליף באותה כמות של בירה אם אתם בעניין של טעם בירה חזק יותר)
120 מ"ל (1/2 כוס) גינס (או כל בירה אחרת שטעימה לכם)
חלמון ביצה

אבקת קקאו לציפוי; או שוקולד מריר מומס לאחר טמפרינג, אם אתם בעניין של להשקיע (אני לא. יש לכם מושג כמה כביסה מחכה לי?)

הכנה:
מחממים על אש קטנה את השמנת והחמאה ומביאים לסף רתיחה.
מוסיפים פנימה את השוקולד. משהים 3 דקות ומערבבים עד להמסה.
מוסיפים את הבירה, מערבבים עד שמתחיל להתאחד, ואז מוסיפים בזהירות את החמון תוך כדי ערבוב אובססיבי. אתם לא רוצים גושי חביתה צהבהבים בטראפלס שלכם.
ממשיכים לערבב עד שהתערובת נהיית הומוגנית.

לכסות בניילון נצמד, להכניס למקרר ללילה (או ל-6 שעות לפחות) ולכדרר כדורים.
לשמור בהקפאה ולהרגיש הישר מהפריזר.



* למה חלמון? בתור מֶתַחלב - emulsifier, שימזג בין המימיות של הבירה לשומניות של השוקולד והחמאה. בלעדיו המרקם יהיה גרגרי, לא מומלץ.


***




***

ובכל זאת, אני יכולה גם לספר על תערוכה שלא פספסתי (כנראה כי לא פנו אלי במייל):


הערב (9.5) יהיה ב"קוביה" פאנל הרצאות של שתי צלמות בסימן נשים וצילום. מומלץ.


יום רביעי, 31 באוקטובר 2012

סאגת טארט השוקולד - חלק א'

גילוי נאות:
אני לא מבינה למה מתכוונים כשאומרים "מיסיסיפי מאד פאי".



האם מתכוונים לעוגה שחומה נוטפת כל טוב?
ואולי עוגת שוקולד דחוסה, דקדנטית וכמובן, בוצית?

אני לא יודעת. אני מבולבלת מכל העניין.
מה שכן ידעתי, זה שאחרי סיום הלימודים ופירוק פרויקט הגמר, אני חייבת להכין משהו חום, מתוק ומרוכז, והתחשק לי להתנסות במשהו שטרם הכנתי בעבר.


***

גיל 16. 
ימי שנות ה-2000 המוקדמים, והעולם העלום מתגלגל לו*.

פאי שוקולד אותנטי משנות ה-2000


הפטיפון עובד שעות נוספות, אני מבלה את לילותי בסינמטק, ואת ימי בבית הספר, צמודה לתכניה של הסינמטק.
תחביב חדש הולך ומתהווה לו. והוא כרוך בקניית תבניות, כלים, הרבה שוקולד, שמנת וחמאה.
אני לא יודעת מה מצאתי שם, בטארט שוקולד, שתפס אותי יותר מכל. טוב נו, אפשר לשער. העדינות והרוך של הבצק הפריך, האינטנסיביות הבלתי מתפשרת של הפנים, והנעימות המתקתקה של הגנאש מעל.

עוד פאי שוקולד מראשית המאה

ביליתי שעות רבות של גלישה ברשת בחיפוש אחר מתכונים חדשים לטארט/פאי שוקולד.
מצאתי את עצמי תמיד חוזרת בסוף לאותו מתכון. 
עליו בהזדמנות אחרת.

***

אחרי לידתה של בתי הבכורה מצאתי את עצמי נכנסת לאטרף של אפיה. תרפיה באפיה.
האובססיה המחודשת לא עברה לי עד עצם היום הזה, אבל עם הזמן הבנתי איזו משבצת פסיכולוגית האפיה ממלאה אצלי.
טארט השוקולד הוא דוגמא קטנה המכילה את המרובה. עד היום, מכל המתוקים האהובים עלי, לטארט השוקולד יש מעמד אחר. הוא לא סתם אוכל. הוא פינה חמה להתכרבל בה. באובססיביות. ויש לי לוח בפינטרסט להוכיח את דברי.

אז לכבוד סיום הלימודים, הכנתי פאי שוקולד במסווה של משהו חדש שטרם הכנתי - מיסיסיפי מאד פאי!

עכשיו, חזרה לשאלתנו - מה זה לעזאזל מיסיסיפי מאד פאי?



לא יודעת, ובטח כשיבוא המשיח הוא יתן לנו מענה לסוגיה החמורה הזאת יחד עם שאר הדברים השוליים יותר.

אני הכנתי את המתכון הנפלא הזה. 
אין מילים בלקסיקון שיכולות לתאר את הנחמה שטמונה במנה הזאת.
תכינו את זה בתקופת משבר, בדכאון, או ביום חורף נוּגה.



טארט שוקולד
(המקור של אביבה פיבקו, אני ביצעתי כמה שינויים. בעיקר בכמות הסוכר שהיא פשוט מפחידה במתכון המקורי)

לקלתית: עפ"י מתכון של בן-עמי ברתיני שביט
(מאז שנתקלתי במתכון הזה לבצק פריך, אני לא מתקרבת לשום תחתית ביסקוויטים ולא לבצק פריך אחר)

120 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
15 גרם אבקת סוכר (2 כפות)
קורט מלח
1/2 כפית מיץ לימון
2 כפות מים קרים
180 גרם קמח מנופה (1 1/3 כוסות)

למילוי:

150 גרם חמאה
100 גרם סוכר חום כהה (כ-1/2 כוס)4 ביצים4 כפות קקאו150 גרם שוקולד מריר (רצוי 60% מוצקי קקאו)1 מיכל שמנת מתוקה


לציפוי:
חבילת שמנת מתוקה (250 מ"ל)
2 כפות אבקת נוגט (או כפית שטוחה אבקת סוכר)


אופן ההכנה.

לקלתית:
מעבדים במעבד מזון או במיקסר חמאה, אבקת סוכר, מלח ומיץ לימון, עד שנוצרת תערובת קרמית אחידה. 
מוסיפים את הקמח והמים ומעבדים רק עד שמתחילים להיות פירורים לחים. להיזהר מאוד מעיבוד יתר.
ממשיכים ללוש טיפה בידיים עד שהפירורים נדבקים. מרדדים בין שני ניירות אפיה, משטחים על תבנית פאי עגולה או מלבנית, מחוררים עם מזלג ושמים בפריזר לחצי שעה.
אם הבצק דביק מדי לעיבוד, משאירים קצת במקרר. לי אישית נורא קשה לעבוד איתו כשהוא קר הישר מהמקרר ואני מעדיפה לעצב אותו מיד בסיום ההכנה.

אחרי חצי שעה בפריזר, מניחים על גבי הבצק נייר אפיה ועליו שעועית יבשה (כדי שהבצק לא יתנפח). אופים על 180 מעלות למשך 15 דקות. מסירים את נייר האפיה וממשיכים לאפות עוד 5 דקות, שרק יתחיל להזהיב.

למלית:
מקציפים את החמאה עם הסוכר החום, מוסיפים את הביצים והקקאו בהדרגה, וממשיכים להקציף.
מחממים את השמנת המתוקה עד לסף רתיחה ושופכים אותה מעל לשוקולד המריר. ממתינים דקה ומערבבים עד שכל השוקולד נמס.
מערבבים את תערובת השוקולד עם תערובת החמאה והסוכר ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
מורידים את חום התנור ל-160 מעלות, שופכים את המילוי מעל לבצק, ואופים 35-45 דקות, עד שהמלית נראית יבשה מלמעלה, אולי יהיו קצת סדקים, והיא עדיין תיראה קצת רוטטת.
מצננים במקרר למשך הלילה (או לפחות לכמה שעות טובות).



לציפוי:
מקציפים את השמנת עם הנוגט/סוכר עד לקצף יציב, אבל לא נוקשה.
מורחים מעל המלית הקרה או מזליפים עם שק זילוף.

לבריאות (הנפש).



***


עוד גילוי נאות:
אני עוברת בימים אלו קורס אצל צמד נשים מוכשרות, אולי שמעתם עליהן.
טוב טוב, זה מטורף לחלוטין.
הקורס הזה הוא חוויה מכוננת שמזעזעת את עולמי בימים אלו, ברמות שקשה לי לחשוב על משהו חוץ מצילום אוכל.
To be continued.



-----
* פול אוסטר, "איש בחושך"

יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

יום שני, 16 ביולי 2012

הזמנה

הפעם אני כאן בענייני יחסי ציבור.



לקראת סיום חוק לימודי במחלקה לצילום בבצלאל, אני מתכבדת להזמינכם לתערוכת הגמר שלי.



כדאי לכם, יהיה שם מזגן.


תגידו שלום אם תגיעו.
אני אהיה האחת עם כיסוי ראש.