טראפלס שוקולד חלב וגינס

אני יכולה לספר לכם על התערוכה שפספסתי בגלל ששכחתי להגיב למייל.




אני יכולה לספר על כרטיסי הביקור שהדפסתי במיוחד בשביל ללכת לחלק לבתי עסק רלוונטיים, ועכשיו אני מפחדת לעשות את זה.

אני יכולה לספר על התמונות הקטנות שיש לי בקופסא על שולחן המחשב, ובת ה-3.5 וחצי שלי אוהבת להוציא ולהדביק עליהן מדבקות.
בעצם, יכולה לספר גם על כך שאין יותר שום פינה בבית שאני יכולה לדעת בוודאות שהיא לא מגיעה אליה. ומדביקה שם מדבקות.

אני יכולה לספר על רשימת ה- To Do שאני ובעלי מתחזקים כל מוצאי שבת, וכבר למעלה משנה כתוב שם "למצוא מקום לעשות התעמלות" ו-"למצוא ספק לירקות אורגניים".

ועל כך שמאז סיום הלימודים אני לא מצליחה לצלם
(גם בזמן הלימודים התלוננתי שאני לא מצליחה לצלם, אבל עכשיו זה באמת)

ושאני צריכה ללכת לשוטט ברחובות ירושלים ולצלם סנאפשוט ולתת לעצמי תרגילים של שנה א' בצילום בשביל להשתחרר ולחזור לעצמי.

אני יכולה לספר על הספר שנמצא לי ליד המיטה כבר חודשיים. יומנה של אתי הילסום. מפעים, מרתק ומרגש, ועם זאת, קראתי עד כה רק רבע.



אבל לא לשם כך נתכנסנו, נכון?
אנחנו הרי במקום הזה שאמור לדרבן אותי להמשיך לצלם אוכל.


יכולתי לומר באלגנטיות שגם ככה התחשק לי להכין איזה קינוח עם בירה, לולא היה מדובר ב... בירה.

אבל לא. לא תקך אותי בולמוס בירה. היתה כאן הרבה מחשבה סביב השאלה "מה אצליח לאכול שמכיל בירה והוא לא לחם בירה (נסיון רע מהעבר) ולא העוגת-בירה-של-בצק-אלים (נסיון מעולה מהעבר, אבל, יו נואו, העתקה).

אני לא יודעת מתי ואיך החלטתי להצטרף ל"כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אני חושבת שבהחלטה הזאת היתה מעורבת תקווה שדבר כזה יצליח לדרבן אותי לעדכן כאן. וזה הצליח!
קפצו לראות את שאר הבלוגרים שהתבשמו להם בבירה לטובת הפרויקט.

אז מה בירה עושה בטראפלס, ולמה לעזאזל יש שבהם שוקולד חלב, אתם שואלים?

הבירה נותנת טאץ' חמצמץ, שובב ומרענן שמתאים בצורה נפלאה לימות הקיץ החמימים הפוקדים את ארצנו לאחרונה, מה גם שאוכלים אותם ישר מהפריזר. ושוקולד חלב - בשביל לתת ספייס לבירה. המתיקות של שוקולד חלב הגיונית לי יותר בשילוב הזה, והשוקולדיות פחות דומיננטית. אני מניחה ששוקולד לבן ימלא את הפונקציה הזאת טוב לא פחות, אבל לי לא התחשק שוקולד לבן.

טראפלס שוקולד חלב וגינס / מתכון מעשה ידי להתפאר
כמות גדולה. אם אין לכם הרבה חברים לכבד, אפשר גם להסתפק בחצי.

רכיבים:
500 גרם שוקולד חלב (כזה שטעים לכם)
100 גרם חמאה
40 מ"ל שמנת מתוקה (אפשר להחליף באותה כמות של בירה אם אתם בעניין של טעם בירה חזק יותר)
120 מ"ל (1/2 כוס) גינס (או כל בירה אחרת שטעימה לכם)
חלמון ביצה

אבקת קקאו לציפוי; או שוקולד מריר מומס לאחר טמפרינג, אם אתם בעניין של להשקיע (אני לא. יש לכם מושג כמה כביסה מחכה לי?)

הכנה:
מחממים על אש קטנה את השמנת והחמאה ומביאים לסף רתיחה.
מוסיפים פנימה את השוקולד. משהים 3 דקות ומערבבים עד להמסה.
מוסיפים את הבירה, מערבבים עד שמתחיל להתאחד, ואז מוסיפים בזהירות את החמון תוך כדי ערבוב אובססיבי. אתם לא רוצים גושי חביתה צהבהבים בטראפלס שלכם.
ממשיכים לערבב עד שהתערובת נהיית הומוגנית.

לכסות בניילון נצמד, להכניס למקרר ללילה (או ל-6 שעות לפחות) ולכדרר כדורים.
לשמור בהקפאה ולהרגיש הישר מהפריזר.



* למה חלמון? בתור מֶתַחלב - emulsifier, שימזג בין המימיות של הבירה לשומניות של השוקולד והחמאה. בלעדיו המרקם יהיה גרגרי, לא מומלץ.


***




***

ובכל זאת, אני יכולה גם לספר על תערוכה שלא פספסתי (כנראה כי לא פנו אלי במייל):

הערב (9.5) יהיה ב"קוביה" פאנל הרצאות של שתי צלמות בסימן נשים וצילום. מומלץ.

שוקולד

היה זה חול המועד סוכות, תשע"א.

מרוב תכנונים ותכניות, מצאתי עצמי פנויה ליום שלם בבית חמותי.

לפתע פתאום, הבהיק בראשי רעיון: 

שוקולד!

*

שנים, שנים שלא הכנתי פרלינים. עם טמפרינג ומלא סוגי גנאשים ומטבח שכולו מלוכלך משוקולד בכל גווני החום והלבן.

הפיכתי לשומרת כשרות מקשה על עניין מריחת השוקולד בן 50 המעלות על השיש, כל שכן הימצאותי בבית החמות, וכל זה בלי להזכיר את הנמלים שמדי פעם צצו בין שיפולי השוקולד הלבן (רק בשוקולד לבן מוצאים נמלים? מעניין מאוד).

זכרתי שיש שיטות טמפרינג "לעצלנים", ועודף המוטיבציה שלי שיכנעה אותי שגם אם הטמפרינג לא יצא מושלם, עדיין יהיה כיף לבוא במחווה לימים עברו ועל הדרך לספק לבעלי כמה פרלינים מענגים שלא עלו 5 שקלים היחידה**.

המסקנה: אני עצלנית לנצח.

אני באמת לא רואה שום סיבה ללכלך את השיש, לטרוח מראש על הקירור שלו, להתיז שוקולד לכל עבר ולנשנש נמלים, כשאפשר פשוט להוסיף גושי שוקולד לא מומסים ולהעביר את הבאן-מארי מעל מים קרירים, כשיוצא מזה טמפרינג מושלם.

חיש-קל אצתי לי ל"סושף" והתפללתי בדרך שחמאת הקקאו שלהם כשרה (אכן כשרה!), הצטיידתי בתבנית פרלינים חדשה מסיליקון, אספתי מבית הורי את השפכטלים הדרושים ומד הטמפרטורה, והתחלתי בהכנות שמחה וטובת לבב.

על הדרך הכנתי גם טראפלס אוריאו'ז. מה אומר ומה אגיד, OMG! שירלי נמש צדקה כשהיא המירה חצי מכמות האוריאו'ז בביסקוויטים טחונים. יצא ממש מרוכז מדי ו.... מלוח. ממש ממש מלוח. זה לא מנע בעדי לאכול כמעט חצי מהכמות, אבל בלוטות הטעם שלי לא סולחות עד עצם היום הזה.

היה זה השימוש הראשון שלי בתבניות סיליקון, ולקח לי זמן להבין את הקטע איתן. זה מאוד שונה מתבניות פלסטיק: אם לא מחלצים את השכבה הראשונה של השוקולד מתוך השקעים לפני המילוי, יהיה מאוד מאוד קשה לחלץ את הפרלינים השלמים בלי למעוך אותם. הסיליקון אמור להיות נוח יותר לתפעול במקרה של טמפרינג לא מוצלח, אבל חוששני שאני מעדיפה את תבניות הפלסטיק שמעולם לא מעכו לי פרלין עדין וחף מפשע. 

את תהליך ההכנה לא חשבתי לצלם, מהסיבה הפשוטה שאני אוהבת את הקאנון הידנית והישנה שלי פרוֵוה, ללא חשש שוקולד או אגוזים טחונים (טוב נו, אני מודה, המטבח היה חשוך).

עד הפעם הבאה שיעלו בידי כמה שעות פנויות, שפכטלים ומד טמפרטורה זמינים.

***

* הקיר הצהוב בנדיבות בית חמותי, שיש לציין, לקחה מאוד בקלות את העובדה המפתיעה שהמטבח כולו היה מכוסה במעטה של שוקולד כשחזרה הביתה בסוף ההכנות.

** כך קיפחו את חייהם 2 פרלינים של Roy שקניתי לבעלי לשבת, והיו קצת יותר מדי זמן בתיק שלי כשעליו עוד כמה דברים. ראו הוזהרתם, שוקולד נמס בחום.